הבן שלי, איתן (4) , חובב שוקולד מושבע (בדיוק כמו אמא שלו). רק שבגילו הצעיר, הוא לא למד את מה שאני כבר מתרגלת שנים – דחיית סיפוקים. ולכן, כשיש שוקולד בסביבה, הוא אוכל אותו במהרה, ממש תוך כמה שניות. ומיד מבקש בקול חמוד "אפשר עוד אחד קטן בבקשה?".
אז המצאתי לו סיפור על איש השוקולד שהכין את השוקולד המיוחד והטעים ביותר בעולם כולו. ומה שמיוחד בשוקולד הזה הוא שבכל ביס שלוקחים ממנו יש טעם אחר לגמרי. וכדי להבחין בטעמים המיוחדים שלו, ההוראות של איש השוקולד הן לקחת בכל פעם ביס קטן, לעצום עיניים ולחכות כמה שניות כדי לטעום את הטעם השונה שבכל ביס וביס.
הצגתי בפניו את השוקולדים המופלאים של איש השוקולד ולאחר התלבטות ארוכה בחר את השוקולד שנראה לו המיוחד מכולם. וכך גם אני.
לקחנו את הביס הקטנטן הראשון. איתן עצם עיניים בחוזקה. "ממממ… אני טועמת טעם של כוכבים…" אמרתי לו. הוא פקח את עיניו מופתע וחייך.
לקחנו ביס נוסף. עצמנו את העיניים וטעמו המופלא והעשיר של השוקולד מילא את כל חלל הפה.
"ואני טעמתי עכשיו טעם של עננים!" קרא בהתרגשות.
המשכנו לטעום .ביס קטן ועוד ביס קטן. והטעמים מילאו את כל חלל הפה והדימיון – טעם של ירח וטעם של קשת בענן וטעם של שמש וטעם של רוח ואפילו פעם אחת טעם של "נינג'ה אמיתית" .
וכשסיימנו את השוקולד, מיד ביקש בקול חמוד – "אמא,אפשר מחר שוב?"
# מיינדפולנס (גם) לילדים.
