היום אני ואור שיחקנו עם נגה הקטנה
והיה רגע בו נגה אמרה משהו ממש חמוד ועשתה פרצוף מתוקי (כמו שרק תינוקות/פעוטות יכולים לעשות).
אור פלטה צווחה ״איזה מתוקה!!!״ וחיבקה אותה כל כך חזק עד שנגה התחילה לבכות.
אחרי שנגה נרגעה וחזרה לשחק שאלתי את אור – מה הסיבה שחיבקת כל כך חזק את נגה?
ואור ענתה – כי אני כל כך אוהבת אותה!!
אז שאלתי – את תמיד אוהבת אותה, ולמה היה דחוף לך לחבק אותה דווקא עכשיו?
אור ענתה – כי היא היתה ממש חמודה והרגשתי שאני אפילו אוהבת אותה יותר!
אני מבינה.. עניתי. ומה היה קורה אם לא היית מחבקת אותה?
אבל אמא, הרגשתי שאני ממש חייבת !
ואם בכל זאת, לא היית מחבקת אותה, למרות שאת ממש חייבת?
אני…. אתפוצץ! ענתה אור.
תתפוצצי ממה? שאלתי
אור חשבה לרגע.
מרוב אהבה! ענתה
ושמת לב מה קרה כשחיבק אותה? שאלתי
נגה התחילה לבכות .. ענתה אור בביישנות
נכון.. עניתי . כדי לא להתפוצץ מרוב אהבה, חיבקת את נגה, וזה בעצם פוצץ את האהבה שהיתה באותו רגע …
אור חשבה.
אז מה לעשות כשאני מרגישה שאני ממש ממש אוהבת אותה? שאלה אור.
לנשום. כדי שבלון האהבה ימשיך להיות. עניתי.
בתמונה – בלון שמכיל ים של אהבה
#מיינדפולנס – לתת מקום לכל הרגשות, גם הנעימים.
