אני לירון
ולפעמים אני אוכלת יותר ממה שהגוף שלי צריך רק כי זה טעים.
לפעמים אני אוכלת כשאני לא רעבה פיזית. לפעמים יש לי דחפים לאכול מזונות מסויימים. לפעמים אני לוקחת טעימה ישר מהסיר. לפעמים אני מסיימת את הביס האחרון כי בא לי שהוא יהיה שלי. לפעמים חבל לי לזרוק מהצלחת. לפעמים אני לא מתכננת נכון ומגיעה מורעבת לארוחה.
ועוד הרבה וידויים.
אני לירון ואני אנושית. ההתנהגויות שלי הן לא מי שאני .
ועם האמונה הזו אני פנויה להתפתח ולצמוח.
אני מטפחת יום יום איכויות של הקשבה לגוף
ובאותה מידה, מחוייבת לעצמי להיות בחמלה עצמית כשאני לא.
אני מתמידה בדאגה וטיפול בגוף שלי (self care)
מכבדת אותו ואוהבת אותו
ולפעמים קצת ברוגז או כועסת (כמו בכל מערכת יחסים).
הקשבה לגוף זה מסע , לא מטרה.
מסע מרתק , שדרכו מגלים קצת יותר את עצמנו.
* מוקדש לכל מי שכבול בתוך אשמה על התנהגויות כאלה ואחרות. מי ייתן ותהיו משוחררים ותחשבו טוב על עצמכם
