כמעט שנה איתן מתאמן בנינג׳ה ואינו מחמיץ שום הזדמנות להתעופף בין טבעות, לקפץ כמו סנאי בין מקבילים, לטפס על חבלים וללמוד ולתרגל עוד ועוד טכניקות .
וכשהגיע מועד התחרות היה אפשר לראות, לשמוע ולהרגיש את ההתרגשות הגדולה שלו.
ואז הגיע הרגע והוא עלה למסלול . גופו חזק ויציב, תנועותיו מדוייקות ומחושבות
ובמכשול האחרון, המאתגר מכולם, נפל.
כשהגענו לאוטו, התפרק לחתיכות.
דמעותיו צרבו את נימי ליבי. דמעות של אכזבה מרה וכואבת.
רציתי לספר לו כמה הוא טוב ומוכשר, איך אני מעריכה אותו על ההשקעה וההתמדה
רציתי לנחם אותו שעד הפעם הבאה הוא ימשיך להשתפר, שזה לוקח זמן ותרגול
אולי אפילו לתת לו דוגמאות על דמויות שמכיר שניסו שוב ושוב עד שהצליחו
אבל במקום כל המילים האלה,
נשמתי עמוק
והזכרתי לעצמי את המשפט
״אם תפגוש אדם שבור, שב איתו על סף השבר הארור״
הבטתי בו מוחה את הדמעות במחאה, מתקפל בתוך עצמו , מרגיש את הכאב בכל תא ותא בגוף.
״אל תנסה לתקן, אל תרצה שום דבר, שב איתו, שלא יהיה שם לבד״ הזכרתי לליבי.
חלפה שעה.
אויר חדש התחיל לזרום לאיטו
הרגשנו את קרני השמש האחרונות של היום
וביראת כבוד ואהבה
הנחתי עליו את היד. אני איתך.
(משפטי חוכמת הלב של סמדר וינשטוק)
