כשראיתי את התרגיל הזה בפעם הראשונה , לא הצלחתי להבין איך הוא אפשרי או הגיוני.
ואחרי ניסיונות כושלים וכואבים, ויתרתי.
הניסיון הבא לתרגיל היה אגרסיבי מדי וזיכה אותי בסדרת טיפולי פיזיוטרפיה והבנה שזה לא הזמן הנכון.
שחררתי. ולמרות הפסקת הניסיונות, הוא נשאר אצלי בתודעה עם כוכבית.
*
עברתי הלאה.
לתרגילים מאתגרים אחרים, שחיזקו אותי פיזית ותודעתית.
ואז הכוכבית צצה שוב .
״בא לי להצליח את התרגיל הזה״!
למה בעצם?
כי הוא מסמל עבורי, יותר מכל, שילוב של נשיות וכח, עוצמה ורכות, מסוגלות ואמונה.
*
אז התחלתי לחפש את הדרך לבצע אותו. גיליתי שבכל פעם שניסיתי,
השתמשתי בדיוק באותה טכניקה (שלמדתי בעבר) , ובכל פעם נכשלתי.
ואולי יש גם דרך אחרת?
וגיליתי שיש!
צפיתי ותרגלתי ״על יבש״ שוב ושוב ואחרי שהבנתי את הטכניקה
והבנתי שאני גם מספיק חזקה לבצע,
ידעתי שמה שעוצר אותי עכשיו זה הפחד.
*
הפחד יכול לחרב חלומות. לחסום מטרות. למנוע התפתחות.
פחד ליפול, להתרסק, להיכשל, להתאכזב.
אני אוחזת בחוזקה בעמוד. כל מה שנשאר לי זה רק לשחרר את היד.
״בואי, אני אחזיק אותך אם תפלי״ היא אומרת ומניחה שתי ידיים תחתיי שנותנות לי את האומץ לשחרר.
כל אדם זקוק למישהו שיפרוש תחתיו שתי ידיים מחזקות.
אני משחררת את היד ועפה באויר.
הצלחתי. אני וונדרוומן .
הכל אפשרי 
