"די מספיק, אני לא רוצה ודי!" כעסה אור כשהגבר ניסה לשכנע אותה בפעם המיליון להצטרף אליהם לסקי מים "בננה" באילת.
"אוף! איזו פחדנית את! את לא מבינה שתהני בטירוף?" כעס עליה בחזרה.
בזמן שחזרה לשכשך במים שאלתי את הגבר "מה כל כך דחוף לך? היא לא רוצה וזהו, תשחרר.."
"אני פשוט יודע שזה בגלל שהיא מריצה לעצמה בראש סרטים..וזה לא שדחוף לי שהיא תתנסה ב"בננה" , פשוט הסרטים האלה ימשיכו לעכב אותה בחיים גם בדברים אחרים". (מעניין אם הוא למד את זה ממני או שאני למדתי ממנו …)
מאוחר יותר,פסעתי לצד אור ושאלתי אותה – "אז מה אדון פחד מספר לך לגבי ה"בננה"?
אור חשבה לרגע.
"שאני יכולה ליפול למים. שיש שם דגים. ואולי גם קיפודי ים. וראינו בתוכנית של החיות הכי מפחידות על ילד שמת אחרי שדרך על קיפוד ים"
(כן, אור יכולה לפתח קריירה בתסריטאות)
"ומה יעזור לפחד אולי לספר סיפורים אחרים"? שאלתי
"שאני אדע שבטוח אני לא אפול למים"
"אני לא יודעת אם בטוח לא תפלי למים, אבל אני יודעת בוודאות שבאזור הסקי אין שוניות ואין סלעים, אז אין קיפודי ים ". עניתי
"אהה באמת? אז אני רוצה!" ענתה בהחלטיות
"יופי! ואני אצלם אתכם מהסירה" אמרתי לה
"תסגור עוד כרטיס" בישרתי לגבר שהביט בי מופתע.
"בטוח?" שאל
"כן. שכתבנו את התסריט" עניתי לו
וכן, היא נהנתה בטירוף.
#לזהות ולא להזדהות
