ד"ר יפתח יובל ושות' ערכו מחקר מעניין מאוד על… חשיפה לג'וקים.
המטרה הכללית היא לא להתיידד עם ג'וקים אלא ליצור מצב שנקרא "גמישות פסיכולוגית".
כלומר, אם עד כה הרגלתי את עצמי לחוש, לדוגמא, פחד מג'וקים ולהשתמש בהימנעות מחשיפה אליהם (כמו צרחות "אמאלה ג'וק" וריצה מטורפת מחוץ לבית ) , הגמישות תאפשר לי להתנהג בצורה אחרת, אפקטיבית יותר.
במחקר חולקו המשתתפות (בעיקר נשים דיווחו על פחד מג'וקים..) לשתי קבוצות.
הקבוצה הראשונה קיבלה הנחייה להתבונן בג'וק מת ממרחק ולספר מה הן רואות בפירוט (כמה רגליים, מה הצבע ועוד..) תוך הדהוד המשפט "בג'וק אין שום דבר מסוכן ואינו יכול להזיק לי".
בקבוצה השנייה המשתתפות התבקשו להתמקד בג'וק תוך תשומת לב למראה, לתחושות ולמחשבות שלהן ומה הדחף שלהן מולו.
המדדים שנבדקו בשתי הקבוצות היו סובייקטבים (עד כמה אני מפחדת 0-10) ואובייקטיבים (נמדד דופק ונמדד המרחק שהמשתתפת הסכימה להיות מהג'וק).
התוצאות היו מפתיעות. ההתמקדות בתחושות ובמחשבות דווקא העלו את המדדים הסובייקטיבים של חווית הפחד. עם זאת המדד ההתנהגותי השתפר (הנבדקות התקרבו יותר לג'וק) וגם היתה ירידה בתגובת הפחד הפיזיולוגי (דופק).
מסקנת המחקר היא – חשיפה + תשומת הלב למה שקורה בתוכי מובילה לגמישות פסיכולוגית ומכאן לשינוי בהתנהגויות.
ומה הקשר לאכילה רגשית?? (תוספת שלי )
אכילה רגשית כשמה כן היא. התנהגות של אכילה לשם הימנעות ממצבים רגשיים. ממש כמו הבריחה מהג'וק כדי לא לחוש פחד, אנחנו בורחים לאוכל כדי לא להרגיש, כדי להימנע מחוויה שלא נעימה לנו. אבל כמו שג'וקים יכולים פשוט להופיע, כך גם הרגשות. והבריחה מהם לאכילה היא אינה התנהגות שמיטיבה איתנו. להיחשף לאפשרות להרגיש את הרגש אמנם יעלה את הכאב באותו רגע, אך התוצאות ההתנהגויות תגענה.
אז בפעם הבאה שיגיע עצב או כל רגש אחר, תסתכלו לו עמוק בעיניים, כי הוא בסך הכל. רגש.
בתמונה – בסך הכל ג׳וק
(איור של ניר וגלי מתוך חדר וחצי)