אנחנו בסדנת אקרו-יוגה. אני מדגימה עם נגה תרגיל מורכב
ידיה הקטנות אוחזות בי בחוזקה
"את יכולה לשחרר את הידיים עכשיו" מנחה אותה המדריך, אך ידיה נכרכות חזק יותר סביבי
ואני מרגישה את מגע הפחד שלה.
*
כמעט עשור חלף מאז צאת הסרט "לשבור את הקרח" והשיר האייקוני "let it go"
והמילה הזאת *לשחרר* (או להרפות) עדיין מהורהרת אצלי..
יש כל כך הרבה מצבים בחיים שאני אומרת לעצמי "יאללה, שחררי"
אבל הלב שר שיר אחר לגמרי.
כי לשחרר זה לא רק לקבל את המציאות כפי שהיא, אלא גם לבטוח, לסמוך.
לבחור לשחרר זו פעולה תודעתית שדורשת הרבה אומץ .
*
שליטה וחרדה, ממש כמו אנה ואלזה, הן אחיות בקונפליקט.
כאשר שליטה מנהלת אותנו, החרדה מתכווצת בחדרה
וכאשר השליטה בדברים נעלמת, כוחה של החרדה שב אליה והיא מתעצמת בכל תא ותא.
ו "let it go" מבלי לחוש פחד או חרדה לפעמים מרגיש כמו משימה בלתי אפשרית.
המיינדפולנס מלמד אותנו לתרגל לשים לב למחשבות, לזהות את האחיות ואת הסיפורים שהן מייצרות.
כי ככל שנראה את עצמינו בפשטות ובהירות מבלי להזדהות עם המחשבות, השחרור יהיה נגיש יותר
והאחיות יחיו יחד באיזון במקום במאבק.
*
"את יודעת, אמא כאן גם אם תפלי" אני מזכירה בעדינות לנגה
היא שומטת את סיפור הנפילה והכאב
ומשחררת את שתי ידיה באומץ
ועם הידיעה,
אני יכולה לסמוך
.
.