לאחרונה שמתי לב שאור (בת 11.5) מצלמת הרבה תמונות עם פילטרים. כל עוד הפילטרים נועדו לשעשוע והומור הרגשתי בנוח עם השימוש המוגזם
אך בתקופה האחרונה התמונות התחילו לעבור תחת פילטרים של איפור, שינוי מבנה פנים, הגדלת עיניים לעיני ברבי ועוד..
אז במקום להטיף או לאסור, ביקשתי ממנה לצלם שתי תמונות סלפי זהות, האחת עם פילטר והשנייה ללא.
ואז ישבתי איתה למשחק ״מצא את ההבדלים״ בין שתי התמונות.
סימנו יחד הבדלים – צבע ומרקם העור, צורת העיניים , אדמומיות השפתיים ועוד
ואז שאלתי אותה – איזו תמונה את יותר אוהבת? והיא הודתה בכנות שאת התמונה עם הפילטר. שאלתי למה והיא אמרה שהיא יותר יפה בה לדעתה.
ובאיזו תמונה את נראית יותר כמו הדמות שאת רואה בראי? שאלתי
התמונה בלי הפילטר – ענתה.
ואיך את מרגישה כשאת מתרגלת לראות תמונות שלך עם פילטר ואז רואה את עצמך בראי כמו שאת ללא פילטר? שאלתי
אור הרהרה בשתיקה.
תחשבי לרגע איך זה מרגיש כשאת רואה תרגיל ספורט כלשהו שנראה ממש פשוט כשהמאמן עושה אותו וכשאת עושה את מגלה שהוא מורכב ומסובך ? עזרתי לה
״מאוכזבת״? שאלה אותי
נכון, עניתי לה . אני גם יכולה להרגיש מתוסכלת, וזה יכול להשפיע על הביטחון שלי..
אור המשיכה להרהר בדברים
ואת יודעת משהו? הוספתי, אני הרבה יותר אוהבת את התמונה בלי הפילטר. הילדה האמיתית שלי . ועכשיו בואי נעשה פילטר מפלצת ונשלח לאבא 
