להיות אמא

בימים האחרונים הייתי חולה.
לאחר אינסוף מטושים מתישים, הכנסתי את עצמי לבידוד עד לקבלת תשובות חד משמעיות.
ולמרות שהייתי עטופה בשמיכות עבות,
רוח קרירה של בדידות נשבה בעורפי.
שעות ארוכות חלפו וילדיי לא מציצים מבעד לדלת, לא שואלים לשלומי או מכינים לי תה מפנק.
כשהם חולים אני מקרקרת סביבם כמו אמא אווזה,
ואני כאן לבד, ואף אחד לא רואה. אותי.
כפויי טובה כאלה!!
וכשאני מבודדת את הרגש האמיתי מהכעס, מופיע געגוע.
כשאני חולה בא לי לחזור להיות פשוט ילדה קטנה
שמלטפים, מנחמים, מחבקים
ילדה שאמא מניחה יד רכה על המצח, מצקצקת ואומרת – אוי, את עדיין חמה ..
געגוע.
אני מוחה דמעה מעיניי
פותחת תריסים לאוורר את הבדידות
בדיוק כשהדלת נפתחת במהירות וחפץ קטן נזרק על מיטתי עם צחוק ילדותי
והחדר מואר בצבעי קשת רכים
#להיות א-מ-א

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *