כשהייתי בת 10 בערך , היה את טרנד ה״צמה הסינית״.
צמה מהודקת שמתחילה מקצה הקודקוד.
חברה של אמא שלי היתה אלופה בתסרוקות ואני זוכרת את התלהבותי כשהסכימה לקלוע את שיערי לצמה סינית.
ישבתי בהתרגשות והיא החלה למשוך את שיערי מעלה, ועוד משיכה ועוד אחת
וכל משיכה כזאת כואבת לי ולא נעימה
ובאחת המשיכות נפלטה לי צעקת ״אאוץ׳!״ והיא ציקצקה ואמרה את אחד המשפטים שזכורים לי עד היום-
״אין מה לעשות, בשביל להיות יפה צריך לסבול״ .
*
לפני כחודש טיילתי בפריז, והיתה לי פנטזיה ילדותית ללבוש שמלה מדליקה ולשחק אותה ״אמילי בפריז״ בלוקיישנים מובילים בעיר.
התעוררתי לבוקר קר
והמחשבה על שמלה גרמה לי לכיבוי הפנטזיה ולשאלה הבוגרת
״בשביל להיות יפה צריך לסבול? ״
*
הקשבה לגוף היא גם לפעול למצבים בהם נוח ונעים לו.
תשומת לב לשאלות – מה נוח לי ללבוש? (סוג בד, גובה עקב, גזרה צמודה/רחבה/ גבוהה/ נמוכה? ועוד..) ,
מה נעים לי בגוף ? ( לדוגמא – תכשיטים , איפור..)
ולמרות הקולות מבחוץ שלפעמים מספרים לנו מה יפה ומה ״נכון״ ומה ראוי,
חשוב וכדאי לטפח אצלינו את האיזון שנכון ומיטיב עם הגוף.
*
התהלכתי עם הצמה הסינית בגאווה מלווה בסבל.
לפני השינה פרקתי אותה בתחושת הקלה. שיערי התפזר על הכרית בהודייה על השחרור מקליעת הסבל.
ואולי ״בשביל להיות יפה , צריך להיות חופשייה? ״
*
החולצה התרמית בבוקר פריזאי קר חיממה את גופי וליבי
והגוף הודה לי על ההקשבה
אנשים חייכו אליי למראה הפוזה הילדותית
ואולי
״בשביל להיות יפה, צריך להיות שלמה״.
