בלוג-סיפורים מהבטן

כל כך הרבה אנשים מדברים איתי על הפחד לעלות במשקל בחו"ל ובחופשות באופן כללי, אז לפני הנסיעה שלי לפריז החלטתי לעשות ניסוי ונשקלתי. בפריז אכלתי *כל* מה שרציתי. כמו תמיד.

דמיינו לכם שאתם יושבים בכיסא המארח של התוכנית של חייכם. האורח הראשון מגיע ואתם מברכים אותו לשלום, -"שלום אורח. מי אתה"? – "שלום, אני קנאה". – "שלום קנאה. אני רואה

אחר הצהריים אור (בת 7.5) ישבה בחדר וצבעה מנדלות בריכוז והנאה. לפתע נשמעה דפיקה בדלת וחברתה הטובה הופיעה (כן, ככה זה במושב 🙂 ) . "אור אפשר לבוא לשחק איתך"?

הרבה אנשים אומרים לי שהם מודעים לאכילה הרגשית שלהם ושזה לא עוזר להם. מבינה לגמרי. כי גם אני הייתי מודעת ל ״במבה הרגשית שלי״ שהייתי קונה בחזור הביתה מיום עמוס

"אני מרגישה אותו מגיע, ממש במעלה הגרון ", אמרתי לגבר ‪בערב‬ בזמן שהכנו ‪ארוחת ערב‬. "מי זה?" שאל "את עצב" עניתי בקול שקט. "למה? קרה משהו? מה יש לך להיות

כולנו אכלנים רגשיים במידה כזו או אחרת. כל עוד זה נעשה בצורה מאוזנת ומדי פעם (ולא כאמצעי ההתמודדות היחיד) – אכילה רגשית היא התנהגות תקינה. לעיתים, אכילה רגשית הופכת להתנהגות

*פוסט ישן שנכתב לפני כ 5 שנים, לאחר לידת בני השני, אך רלוונטי גם כיום* ירדתי 14 ק"ג ב 14 יום!!! הכותרת מפתיעה נכון? אבל היא אמת לאמיתה – אכן

בשבוע האחרון התחלנו גמילה מטיטולים (תודה לאל!) איתני התחיל לעשות פיפי באסלה ומקבל מאיתנו הרבה חיזוקים ״כל הכבוד איתן!״ ״ילד גדול ובוגר״ ״אנחנו גאים בך״ וכל השבוע, כשאיתן קיבל חיזוקים,

שבועיים מאז הלידה. אתם יודעים, קל מאוד להפוך לצל של עצמך בחופשת לידה. העייפות, הטרנינג, הפליטות, עבודות הבית.. יום אחרי יום, שגרה דומה. וסחיטת מכונת הכביסה הופכת להיות פסקול חייך.

לאחר חופשת חגים ארוכה, הקטן חזר עם שלושה סמיילים צהובים על החולצה, קורן ושמח. "מתוק שלי… קראתי לעברו כשרץ אליי באיסוף, קיבלת מדבקות"? הוא הנהן בשמחה גדולה "עשית מעשים טובים

הגעתי הביתה מאוכזבת מאוד ממשהו ורציתי לשתף את הגבר, אך התאכזבתי לגלות שאין לו פנאי לשמוע על האכזבות שלי. בלעתי את האכזבה ואת המילים ולבשתי את הפרצוף המשימתי שלי .

אתמול השתתפתי בסדנת יצירת תמונות על עץ ( קצת ״מזון לנשמה״) כשסיימתי ליצור את התמונה שלי, גיליתי שחלקים קטנים ממנה התקלפו. ניגשתי עם פרצוף מאוכזב למנחת הסדנה – ״תראי מה

היום אור אירחה חברה מהכיתה. הן שיחקו יפה והבית התמלא בצלילים של שמחה. בשלב מסוים החלו לקרוא יחד ספר וכששמעתי את החברה של אור קוראת, הופתעתי מהקריאה המהירה והרהוטה שלה.

במרום שנותיי אני לא זוכרת הרבה מכיתה א'. אני זוכרת את החברים, את המורה, את הבית ספר. אבל אני לא ממש זוכרת את החוויות מהתקופה הזו. רק דבר אחד לא

אתמול הייתי אצל חברה ואכלנו ארוחת צהריים טעימה ומשביעה. שעה בערך אחרי האוכל שתינו קפה ובמרכז השולחן עוגה מפוארת ומגרה. החברה חתכה את העוגה ואני הרגשתי שלמרות שממש בא לי

אור מושיטה אליי את רגלה עם נעל הספורט החדשה שלה, ״אמא תעזרי לי לשרוך״ אני קושרת לה קשר פרפר מהיר בכל נעל ומזרזת אותה החוצה להסעה. בוקר למחרת שוב ניגשת

כל הלילה יצורים קטנטנים זמזמו סביבי וזממו להפריע את השינה המקוטעת שלי ממילא. קמתי בבוקר עקוצה ורצוצה ומחשבה אחת זמזמה לי בראש – מגיע לי פיצוי! וכשהמחשבה הזו מזמזמת, אני

אני רץ… בלב שלי יש חור שאי אפשר לסגור ואני רץ…" (דודו טסה) רוב חיי רצתי; בחרתי להיות כל הזמן בעשייה – לעשות – לעשות – לעשות. בספרינט. להשיג עוד,

על פי המסורת, ראש השנה הוא יום מיוחד אשר מסמל עבורינו פתיחת דלת להחלטות חדשות, לשינויים ולצמיחה. זוהי הזדמנות להחלטה לשפר את בריאותינו ובריאות משפחתינו על ידי שינוי בהרגלי האכילה

"בשבועות הקרובים אני מבקש שתימנעי ממזונות אלרגניים" מצווה עליי בפנים נוקשות. "כן, גם משוקולד" עונה המומחה לשאלתי. אני צריכה להימנע משוקולד. ומעוד כמה דברים. הימנעות – המילה הזאת עושה לי

את בחדר השינה, מודדת את הביקיני שלך. בוחנת את דמותך בראי. ובוחנת עוד. ועוד. מכל זווית. מיישרת את הגב כדי שהבטן לא תבלוט, קושרת חזק יותר את חזיית הביקיני. איך