
ביעור חמ"ץ
אתמול מישהי התקשרה אליי כדי להתעניין לגבי תהליך בזמן שהייתי עם הילדים. הסברתי לה את המצב והבטחתי לחזור בערב. כשחזרתי אליה, לא היתה זמינה, וכשצלצלתי
אתמול מישהי התקשרה אליי כדי להתעניין לגבי תהליך בזמן שהייתי עם הילדים. הסברתי לה את המצב והבטחתי לחזור בערב. כשחזרתי אליה, לא היתה זמינה, וכשצלצלתי
היו לי הרבה תוכניות בראש. טיולים, קולנוע, לבשל אוכל טעים, פגישות עם חברים, ואפילו לארח.בערב אשב לקרוא קצת , אשלים
הרבה אנשים אומרים לי שהם מודעים לאכילה הרגשית שלהם ושזה לא עוזר להם. מבינה לגמרי. כי גם אני הייתי מודעת ל ״במבה הרגשית שלי״ שהייתי
"אני מרגישה אותו מגיע, ממש במעלה הגרון ", אמרתי לגבר בערב בזמן שהכנו ארוחת ערב. "מי זה?" שאל "את עצב" עניתי בקול שקט. "למה? קרה
לפני כ- 8 שנים ערכתי ביקור בית למטופל מרותק כבן שישים. כשהגעתי ראיתי אותו שוכב במיטה, מחובר לחמצן , מונשם 24 שעות ביממה. התחלנו לשוחח
כולנו אכלנים רגשיים במידה כזו או אחרת. כל עוד זה נעשה בצורה מאוזנת ומדי פעם (ולא כאמצעי ההתמודדות היחיד) – אכילה רגשית היא התנהגות תקינה.