הבוקר, כמו בכל יום רביעי, אני ונגה התינוקת היינו בדרכינו לשיעור בקורס פרקטישינר NLP בו זכיתי להיות חלק מצוות האסיסטנטיות.
לפתע, באמצע הכביש המהיר, הרגשתי את ההגה "מושך" חזק ימינה .
עצרתי בזהירות בשולי הכביש וכשיצאתי לבדוק מה קרה, גיליתי פנצ'ר מטורף.
צלצלתי לגבר לספר לו על מצבי והוא מיד אמר- "תישארי ברכב, אני יוצא אלייך" (ואני מיד אמרתי לעצמי "איזה מזל שיש לי תמיד מי שיעזור לי כשאני זקוקה")
בזמן שהגבר החליף גלגל עצר שוטר חביב ושאל האם אנחנו זקוקים לעזרה.
השבנו לו שאנחנו מסתדרים והוא החליט בכל זאת להישאר ולאבטח אותנו בשוליים המסוכנים.
(ואני חשבתי לעצמי "כמה מזל יש לי שיש מי שדואג לבטחוני".)
כשנסעתי לתקן את הפנצ'ר, הסתבר לי שהצמיג כולו נקרע, וששאר הצמיגים שחוקים לגמרי
( ובזמן שהחליפו לי את הצמיגים חשבתי לעצמי "איזה מזל יש לי על האפשרות לדאוג לביטחוני ולביטחון ילדיי בדרכים")
כשהגעתי באיחור ניכר לשיעור, מיד לקחו ממני בשמחה את נגה כדי שאוכל להירגע קצת ולשתות קפה בנחת.
ולפני כמה שנים טובות, אם הייתם שואלים אותי – איך עבר עלייך היום?
הייתי בוודאי עונה – היה לי בוקר זוועה. נתקעתי עם תינוקת באמצע הכביש המהיר, נאלצתי לשלם הון על החלפת כל הצמיגים באוטו,
איחרתי בטירוף לשיעור.איזה יום מגעיל, שייגמר כבר!"
אבל היום, אני בוחרת לראות כמה ברת מזל אני.
כי "להזין את עצמי בטוב" זה לא רק באוכל. אלא גם במחשבות טובות עליי ועל האירועים שקורים לי.
