ד"ר ראס האריס מדבר על "מלכודת האושר".
קחו תרגיל קטן : חשבו על תמונה שמייצגת עבורכם רוגע מושלם / שלווה.
מה התמונה הראשונה שעלתה לכם?
האריס מספר שאחוז גבוה מהאנשים העלו תמונה של חוף ים שקט ורגוע, עם מים תכולים (אולי עם עץ קוקוס רענן ברקע).
וזה בדיוק המלכוד – "בתמונה הזאת בוודאי ארגיש רוגע".
בשבועיים האחרונים חייתי בגלויה הזאת. חול לבן, עצי קוקוס, קרני השמש נעימות, ים עם חמישים גוונים של כחול.
ועדיין, התודעה שלי בחרה להעלות תרחישי אימה; כשהבן שלי שחה רחוק מדי מקו החוף , עלו לי מחשבות מפחידות על טביעה, כשהבנות שלי בנו ארמון חול תחת צל עץ קוקוס, עברו בי מחשבות על קוקוס כבד שנופל עליהן, כשהגבר יצא לחתור בקייאק ונעלם מעיניי, עלתה בי מחשבה שהתהפך והוא במצוקה. כשנסענו בכבישים התלולים בהרים הירוקים ונוף חלומי, התודעה שלי התעקשה להציג את המחשבות על הרכב שמתעופף לתהום. ועוד ועוד.
אולי חלקכם יכולים לזהות מחשבות כאלה גם, אולי חלקכם המומים – למה שתחשבי מחשבות כאלה איומות?
אז כמובן שהמחשבות פשוט מופיעות בתודעה שלי… אני לא מזמינה אותן. בעבר הייתי מאמינה לכל תרחיש כזה. הייתי מזדהה איתו וחושבת שהוא האמת, וזה כמובן גרם לי להרבה מאוד סבל.
ואיך בכל זאת, עם כל המחשבות הללו, יצרתי לעצמי הרבה רגעים של אושר ורוגע ?
כשעלתה מחשבה כזאת, שמתי לב אליה. ציינתי לעצמי "אני שמה לב שעוברת לי מחשבה של חרדה" או "אני שמה לב שהתודעה שלי מעלה סיפור ש…". זיהיתי, הזכרתי לעצמי זה רק סיפור או רק מחשבה. והתזכורת הזאת יצרה אצלי הקלה וחזרה לכאן ועכשיו.
בחופשה היו הרבה רגעים של אושר ושמחה ורוגע. וגם רגעים של אכזבה, כעס ועצב.
כי החיים הם גם וגם וגם.
מלכודת האושר שאני שומעת הרבה בקליניקה מתחילה כך – "כשאהיה רזה אז…" (אהיה מאושר/ת, אהיה שמח/ה יותר, יהיה לי ביטחון עצמי, אגשים את עצמי ועוד ועוד…)
ההתפכחות לעיתים כואבת, אך (בעיניי) תמיד מתגמלת.
